חומש

לשיעור הקודם    לשיעור הבא

חומש

רש"י

(כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:

(כט) יבינו לאחריתם - יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל:

(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַי־הֹוָ־ה הִסְגִּירָם:

(ל) איכה ירדף אחד - ממנו אלף מישראל: אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם - מכרם ומסרם בידנו. דילבר"ר בלע"ז [להסגיר]:

(לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים:

(לא) כי לא כצורנו צורם - כל זה היה להם לאויבים להבין שהשם הסגירם ולא להם ולאלהיהם הנצחון, שהרי עד הנה לא יכלו כלום אלהיהם כנגד צורנו, כי לא כסלענו סלעם. כל צור שבמקרא לשון סלע: ואיבינו פלילים - ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם:

(לב) כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:

(לב) כי מגפן סדום גפנם - מוסב למעלה. אמרתי בלבי אפאיהם ואשבית זכרם, לפי שמעשיהם מעשה סדום ועמורה: שדמות - שדה תבואה, כמו (חבקוק ג, יז) ושדמות לא עשה אוכל, (מלכים ב' כג, ד) בשדמות קדרון: ענבי רוש - עשב מר: אשכלת מררת למו - משקה מר ראוי להם, לפי מעשיהם פורענותם. וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון:

(לג) חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:

(לג) חמת תנינים יינם - כתרגומו הא כמרת תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירות נחשים כוס משתה פורענותם: וראש פתנים - כוסם, שהוא אכזר לנשוך. אויב אכזרי יבא ויפרע מהם:

(לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי:

(לד) הלא הוא כמוס עמדי - כתרגומו כסבורים הם ששכחתי מעשיהם, כולם גנוזים ושמורים לפני: הלא הוא - פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי:

(לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:

(לה) לי נקם ושלם - עמי נכון ומזומן פורענות נקם וישלם להם כמעשיהם הנקם ישלם להם גמולם. ויש מפרשים ושלם שם דבר, כמו ושלום, והיא מגזרת והדבר אין בהם (ירמיה ה, יג), כמו והדבור. ואימתי אשלם להם: לעת תמוט רגלם - כשתתום זכות אבותם שהן סמוכין עליו: כי קרוב יום אידם - משארצה להביא עליהם יום אידם קרוב ומזומן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה: וחש עתדות למו - ומהר יבואו העתידות להם: וחש - כמו (ישעיה ה, יט) ימהר יחישה. עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבא עליהם הפורענות. ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבואו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל, א - ג) והיה כי יבואו עליך וגו' כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':

(לו) כִּי יָדִין יְ־הֹוָ־ה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:

(לו) כי ידין ה' עמו - כשישפוט אותן ביסורין הללו האמורים עליהם, כמו (איוב לו, לא) כי בם ידין יוסר עמים. כי זה אינו משמש בלשון דהא, לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחלת דבור, כמו (ויקרא כה, ב) כי תבואו אל הארץ, כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם: יתנחם - לשון הפך המחשבה להיטיב או להרע: כי יראה כי אזלת יד - כשיראה כי יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב: עצור - נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם: עזוב - על ידי עוזב. עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב. בלשון בלע"ז מיינטינדו"ר [שליט]. עצור הוא הנושע במעצור המושל. עזוב מחוזק, כמו (נחמיה ג, ח) ויעזבו את ירושלים עד החומה, (ירמיה מט, כה) איך לא עזבה עיר תהלה. עצור מיינטינו"ד [נשלט]. עזוב אינפורצדו"ר [מבוצר]:

(לז) וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:

(לז) ואמר - הקב"ה עליהם: אי אלהימו - עבודה זרה שעבדו: צור חסיו בו - הסלע שהיו מתכסין בו מפני החמה והצנה, כלומר שהיו בטוחין בו להגן עליהם מן הרעה:

(לח) אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:

(לח) אשר חלב זבחימו - היו אותן אלהות אוכלים שהיו מקריבין לפניהם ושותין יין נסיכם: יהי עליכם סתרה - אותו הצור יהי לכם מחסה ומסתור:

(לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ־לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:

(לט) ראו עתה - הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי: אני אני הוא - אני להשפיל ואני להרים: ואין אלהים עמדי - עומד כנגדי למחות: עמדי - דוגמתי וכמוני: ואין מידי מציל - הפושעים בי:


מפת האתר

האתר נתמך ע"י - בית הדפוס של מדיה עסקית